תורה ותפילה מירושלים

חזרה לרשימת השיעורים

שו"ת לימוד תורה

הועבר ע"י : הרב שלמה אבינר

שכחה בלימוד תורה

שאלה: האם זה נחשב לימוד תורה גם כשאני שוכח את מה שלמדתי?

תשובה: מה שלומדים צריך לזכור. יש הסוברים שהגדר של לימוד תורה זה מי שלומד בצורה שלא ישכח, כי אם הוא לומד בצורה שישכח, זה לא שיש לו בעיה של שכחה אלא יש לו בעיה בעצם הלימוד. אך לא כולם סוברים כך. כשאדם לומד הוא צריך להתאמץ מאוד על מנת  לא לשכוח. צריך לעשות חזרות. מרן הרב קוק כותב לאחיו ('אגרות הראיה' ח"א עמ' ט): "מאד נבהלתי ממה שראיתי שהנך חוזר רק שלש פעמים על תלמודך. דע לך אחי יקירי, כי הנני יודע ועד על פי הנסיון כי אי-אפשר כלל לזכות בחזרה של ג' פעמים, ואבקשך מאד אחי יקירי להרגיל עצמך לחזור לכל הפחות עשר פעמים כל פרק קודם שתתחיל פרק אחר. כי אין תועלת כלל בלימוד שנשכח מיד אחר הלימוד". שאלו את רבנו הרב צבי יהודה כמה פעמים הוא חוזר על לימודו, ואמר בתמימות: "מאה ואחד פעמים, כמו שכתוב בגמרא" (עיין חגיגה ט, ב). ובשו"ת 'תשובות והנהגות' (א, תקלט), כתב הג"ר משה שטנרבך: "שמעתי מעד נאמן בשם הקדוש ה'חפץ חיים' זצ"ל, שאם אדם לומד ולא חוזר ארבע פעמים על תלמודו לא יצא ידי חובת מצות תלמוד תורה. וכוונתו, שהמצוה ללמוד היא כדי לזכור, אבל פחות מד' פעמים, שהלימוד אינו על מנת לזכור, לא יוצאים" (וכן מפורש ברש"י על ברכות ו, ב ד"ה "אגרא”, שלימוד שאינו על מנת להעמיד את השמועה אין בו שכר לימוד. מובא ב'מאיר עיני ישראל' ח"ב עמ' 201). עוד מסופר בספר 'מעשה איש' (ח"ז עמ' לד), על אדם שביקש מה'חזון איש' ברכה לזכרון יותר טוב בלימוד התורה. שאל אותו ה'חזון איש': "כמה פעמים אתה חוזר על כל פרק?” ענה: "בערך 7-6 פעמים”. אמר לו ה'חזון איש': "אני איני זוכר לאחר 7-6 פעמים, אלא לאחר 20 פעמים”.

לכן, העיקרון הגדול הוא לעשות חזרות.

אך יש כלל יותר גדול: "אין אדם לומד תורה אלא במקום שליבו חפץ" (עבודה זרה יט, א). אם אדם לומד מתוך כפייה עצמית וצער, ויודע שלאחר החזרות ימאס לו הלימוד, אסור לו להעמיס על עצמו המון חזרות. לכן, אדם צריך ללמוד בצורה שהוא שמח בה ושהלימוד חודר אליו פנימה.

כמובן שלכתחילה יש לעשות חזרות ככל האפשר.

 

סיכום לתלמידים בלוח או בדפים

שאלה: האם יש לתת לתלמידים לסכם את החומר שלמדנו מהלוח או לתת להם דפים?

תשובה: זה שיקולו של המורה. כשהמורה כותב על הלוח הוא מושך את תשומת ליבו של התלמיד והתלמיד צריך להתרכז ב'מנות קטנות', כלומר, המורה כותב והתלמיד מתרכז קצת, המורה ממשיך והתלמיד מתרכז עוד קצת. זה טוב משום שבדורות האחרונים יש לתלמידים כושר ריכוז מועט. אבל אם המורה נותן את הכל בדף מצולם, זה יותר מדי עבור התלמיד והוא לא יצליח להתרכז. לכן, יש מעלה לסיכום על הלוח. ודאי לא לכתוב על הלוח פסוקים או 'שלחן ערוך', כי אסור אח"כ למחוק. העיקר שהתלמיד לא יהיה פאסיבי, אלא יהיה שותף, יעמול ויטרח, וכך הוא קונה בעצמו את החומר הלימודי. אם הוא רק מקשיב ופאסיבי, כל החומר הלימודי עלול לעבור לידו והוא לא יקלוט דבר.

 

אגדות חז"ל - כפשוטם או משלים

שאלה: איך מתייחסים לאגדות חז"ל שיש בהם דברים מוגזמים?

תשובה: באופן פשוט, כשאפשר להבין אותן אנו מתייחסים אליהן כפשוטן. למשל, כתוב בגמרא בעירובין (סג, א) שאסור לתלמיד להורות הלכה בפני רבו, והמורה הלכה בפני רבו חייב מיתה. אחר כך הגמרא מספרת על תלמיד שהורה הלכה בפני רבו ומת, ומביאה כל מיני פרטים: שהוא היה בעיר אחת ורבו היה בעיר אחרת וכו'. שואלת הגמרא, למה צריך את כל הפרטים האלה? ועונה, שלא נגיד שזה משל. למה שנגיד שזה משל? כי זה מוזר, קשה להאמין. בגלל שהורה הלכה בפני רבו הוא מת? עד כדי כך?! אולי זה משל ו"חייב מיתה" הכוונה שחייב מכות חזקות, אך לא שחייב מיתה? לכן אומרים חז"ל שזה כפשוטו, וכדי שלא נאמר שזה משל הם דייקו בפרטים. המהר"ל כתב ספר שנקרא 'באר הגולה', ועניינו הוא הגנה על אגדות חז"ל שטוענים שיש בהם דברים מוזרים, לא נכונים, לא מדעיים וכו'. אומר המהר"ל שמהגמרא הזאת, שנותנת פרטי פרטים להראות שהיא כפשוטה, אנחנו לומדים כלל: אם יש לך אגדות חז"ל שנראות מוזרות יש מקום לומר שהן לא כפשוטן. לפעמים יש מחלוקת בין המפרשים, יש מפרש שאומר שזה משל ואחר אומר שזה כפשוטו.

 

מדרשים סותרים

שאלה: איך להתייחס למדרשים סותרים?

תשובה: יש שלוש אפשרויות:

א. חלק מהמדרשים מדברים על דברים שהיו לפני הרבה זמן ושכחו את הפרטים. לדוגמא, יש מחלוקת האם גובה המזבח הוא שלוש אמות או עשר אמות (עיין זבחים נח, ב-נט, א). זה הבדל עצום ולמרות זאת שכחו. הרמב"ם בהלכות תקיעת שופר (ג, ב), תמה איך שכחו דבר כזה מפורסם כמו תקיעות שופר, הרי כל שנה תוקעים בשופר? ועונה שזה בגלל הגלויות והצרות. עברנו כ"כ הרבה צרות ששכחנו. מישהו פעם שאל אותי איך אפשר לשכוח הלכות בגלל הגלויות והצרות? אמרתי לו: "אשריך שלא היית בשואה, לכן אינך מבין שיש צרות העלולות לגרום לאדם לשכוח את כל מה שקורה לו".

ב. יש מדרשים שאינם כפשוטם, כמו שאומר הרמב"ם בהקדמה לפירושו על המשניות. נראה שיש סתירה אך באמת המדרש הוא משל. המהר"ל עוסק בזה הרבה בכל הספרים שלו, במיוחד בספר 'באר הגולה'.

ג. יכול להיות שיש מחלוקת אם יש ערך מוסרי או רוחני של העובדות לעם ישראל ולקידוש השם. מדרש אחד אומר שאין חשיבות ומדרש אחר אומר שיש.

 

לימוד זוהר

שאלה: האם כל אחד יכול ללמוד זוהר?

תשובה: וודאי שלא. כתוב בש"ך (יו"ד רמו, ו) שאין ללמוד קבלה לפני גיל ארבעים. הוא כתב זאת משום שכל השבתאות נבנתה על אנשים שלמדו זוהר ולא הבינו. יש יחידים שגם לפני יכולים ללמוד, כמו האריז"ל, שנפטר בגיל שלושים ושמונה.

וודאי שאין הכוונה שבגיל ארבעים כולם יכולים ללמוד. כתוב במשנה במסכת חגיגה (ב, א): "אין דורשין.. במעשה בראשית בשניים, ולא במרכבה ביחיד, אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו". תורת הקבלה מתאימה רק ליחידי יחידים, תלמידי חכמים גדולים שמילאו כריסם בש"ס, פוסקים וכו', בכל התורה הגלויה. המקור הוא בגמרא חגיגה (יד, ב), מסופר שם על ארבעה שנכנסו לפרדס: בן עזאי הציץ ומת, בן זומא הציץ ונפגע, אחר קיצץ בנטיעות ורבי עקיבא יצא בשלום. אעפ"י שהם היו גדולי עולם הם ניזוקו, קל וחומר אנחנו קטני הקטנים. זה לא שייך לנו. זו אזהרה מדורי דורות, מהרמב"ם ומה'שולחן ערוך' (שם).  בכל דבר בעולם אסור לדלג. אסור לנהוג ברכב לפני שמסיימים את כל הבחינות. אסור להיות רופא לפני שלומדים. קל וחמור שאסור לעסוק בלימוד הנסתר לפני שמתכוננים כראוי.

 

לימוד באוניברסיטה

שאלה: האם מותר ללמוד באוניברסיטה?

תשובה: זה תלוי בשני גורמים:

א. תלוי מה המקצוע אותו לומדים. יש מקצועות כשרים ויש מקצועות פסולים. אם המקצוע הוא כשר כמו מתמטיקה, זה דין אחד, אך אם הוא פסול כמו ביקורת המקרא, זה דין אחר. יש גם מקצוע מעורבב כמו פסיכולוגיה, שיש גם דברים טובים וגם השקפות עולם שלא שייכות כלל. אם זה פסול זה אסור. אם זה כשר זה מותר. אם זה כשר ולפעמים יש בעיה, צריך להפעיל מנגנון ביקורת כדי להיחלץ מזה.

ב. תלוי מהי האווירה. לפעמים האווירה שם זה לא אווירה של יראת שמים והאדם עלול להיגרר וליפול. אם יש אווירה כזאת צריך לא ללמוד שם או לכל הפחות לתפוס מרחק, גופני ורוחני. אם אפשר ללמוד במכללה דתית את אותו נושא בוודאי עדיף.

"חש בראשו" ולימוד תורה

שאלה: חז"ל הדריכו אותנו "חש בראשו יעסוק בתורה" (ערובין נד, א), האם זה כפשוטו?

תשובה: השאלה היא האם להבין את זה במבט נקודתי או כהדרכה כוללת. למשל, המהר"ל מסביר בספרו 'נתיבות עולם' שהתורה מדריכה את האדם בכל מה שהוא עושה בחייו. לכן אם יש לאדם כאב ראש במובן הרוחני והוא מבולבל לגמרי, ילמד תורה ובעזרת ד' הכל יסתדר.