תורה ותפילה מירושלים

חזרה לרשימת השיעורים

טיפוס במדרגות של 'מסילת ישרים'

הועבר ע"י : הרב שלמה אבינר

[שיחה בישיבה בארוחת צהרים]

 

שאלה: האם אדם צריך לשאוף לטפס בכל המדרגות של ספר 'מסילת ישרים'?

תשובה: כן, צריך לשאוף. צריך גם לוודא שאינו מדלג, שאינו מרמה את עצמו שהוא פרוש בכך שפעם צם חצי יום. בראשית הדרך, על האדם להתעלות במדרגות הפשוטות: לא לעשות עבירות, להיות זריז במצוות, לא לעבור על עבירות שאנשים מזלזלים בהן וכו'. הרמח"ל כותב בפרק על הפרישות, שלא כל אחד יכול להיות פרוש וחסיד. בסוף הספר הוא אומר שחסידות זה לא עניין של מקצוע, שהרי גם פועל יכול להיות חסיד, אם בראשית דרכו למד תורה. אמנם האדם לא חייב להיות חסיד, אך ראוי.

בספר 'משנה תורה' כותב הרמב”ם, שהיושב בתענית נקרא חוטא - ק"ו מנזיר, אך ב'מורה נבוכים' הוא אומר הפוך. אין זו סתירה. 'משנה תורה' נועד לכלל ישראל, 'מורה נבוכים' נועד ליחידים. הרמב"ם בעצמו כותב בפתיחת 'מורה נבוכים', שאם הספר יועיל לאחד מתוך עשרת אלפים, הוא נכתב עבורו.

אם כן, ת"ח לא חייב להיות פרוש, הוא חייב להיות צדיק.

ראוי שיהיו חסידים, אבל לא בדילוג, מי שמדלג ישבר. לא כתוב ב'מסילת ישרים' שיש אדם שאינו מתאים לחסידות, כל אחד יכול להיות חסיד. הרמב"ם אומר שמי שרוצה יכול להיות צדיק כמו משה רבינו (הלכות תשובה ה, ב). השאיפה יכולה להיות מאוד עליונה, אך כשיוצאים לדרך הולכים בצעדים מדודים. אם שואפים לטפס על החרמון, כל שעתיים עולים על גבעה. כשיוצאים לדרך לא חולמים, לא עוצמים עיניים, הולכים באופן מציאותי. אפשר לקבוע מטרה גבוהה שנותנת לאדם כוח, שאיפה, רצון. לאדם רגיל קשה להיות פרוש או חסיד, כי הוא מאוהב בדברים הכשרים שיש בעולם הזה. מי שמקיים תורה בדבקות הוא מאוהב בדברים אחרים, הוא פחות צריך את הדברים האלה. אמנם יכול להיות גם ת"ח גדול שמאוהב בענייני העולם הזה, זה מותר.

מסופר על ה'שאגת אריה' שגזר על עצמו גלות והיה גולה ממקום למקום, וכן מסופר עליו שהחמיר באכילת 'חדש' (תבואה בחו”ל הצומחת לפני פסח), ולכל מקום היה הולך עם שקית גריסים וסיר קטן. יום אחד הגיע לעיר קניגסברג בלבוש עני. הוא הלך לביתו של רב המקום, הרב אריה ליב עפשטיין, בעל ספר 'הפרדס' שהיה גם בעל צדקה גדול. ה'שאגת אריה' ביקש ממנו שהרבנית תבשל לו גריסים בסיר שלו והרבנית הסכימה. הרב וה'עני' התחילו לשוחח. הרב אמר פסוק, והוא ענה פסוק, הרב אמר משנה, והוא ענה משנה, הרב אמר גמרא והוא ענה גמרא, עד שהתחילו להתווכח. הרב הביא ראיה לדבריו מספר 'שאגת אריה', ה'עני' אמר: "אדוני אינו מבין את דברי ה'שאגת אריה'. אני יודע ומבין את כוונתו, מכיר אני את האיש ואת שיחו..”, הרב הבין שהוא ה'שאגת אריה' והזדעזע. לא ארכו הימים ורבי אריה ליב עפשטיין קיבל מכתב מהעיר מיץ למנות אותו לרבנות העיר, ואמר ל'שאגת אריה' שילך לשם. כך נעשה בעל 'שאגת אריה' לרבה של מיץ ('שרי מאה' ח"א עמ' 73-72).

יש שאיפה ואפשרות להיות פרוש. אך אסור לחשוב שאתה פרוש כשאתה לא. רבנו הרב צבי יהודה היה פרוש קיצוני וחסיד.

ב'אדר היקר', מרן הרב קוק אומר שאדם גדול וקדוש משפיע הרבה יותר מדרשות טובות. זה מופיע ב'מסלית ישרים' בפרק הפרישות. האומה צריכה פרושים.

'להעלות את החומר' אין הכוונה לאכול, הקדוש הוא קודם כל פרוש. הקדושה היא מדרגה מעל הפרישות. הפרוש לוקח מהעולם הזה את המינימום, הקדוש לוקח מהעולם הזה את המינימום אבל עם משמעות.

ראיתי שרב חרדי כתב שיש נשים חרדיות שלובשות בגדים צנועים אבל יפים מדי. הנשים אומרות שהן מתלבשות כך כדי להראות לחילונים שאפשר להיות גם צנועה וגם יפה, וזה קידוש השם. הרב עונה שזה חילול השם. זה לא צנוע, להיות צנוע זה לא למשוך תשומת לב.

היה תלמיד שאמר שהוא הולך לצבא שלוש שנים ושאל איך לקדש את השם בין החילונים. אמרתי לו שלא יקדש את השם ולא יעשה הצגות, רק שיתנהג ביושר. אנו צריכים להתנהג על פי דבר ד', אנו סומכים על הקב"ה שזה יביא ברכה לאומה.