תורה ותפילה מירושלים

חזרה לרשימת השיעורים

כבוד רבנים בחתונה

הועבר ע"י : הרב שלמה אבינר

[שיחה בישיבה בארוחת צהרים]

שאלה: האם לכבד רבנים לבוא לחתונה ולומר ברכה תחת החופה?

תשובה: איזה כבוד יש בזה? כשהייתי ילד בן ארבע לימדו אותי לברך. כשבאו אורחים וראו שאני יודע לברך, זה עשה לי הרבה כבוד. אבל רב יודע לברך, אז איזה כבוד אתה עושה לרב כשאתה אומר לו לברך? שלא לדבר על זה שמפרידים את הברכות, ויש אומרים שיש בזה הפסק. בג'רבה היו נוהגים שהחתן היה קורא את כל הברכות בלי הפסק.

מישהו אמר לי שהוא רוצה לכבד אותי בברכה. אמרתי לו שאני לא רודף אחרי כבוד, וזה לא מכבד אותי. אז הוא אמר לי שהוא רוצה שאברך כדי לכבד אותו. הוא דיבר אמת. הוא רצה שאבוא כדי לכבד אותו. לי אין בעיה. אני רוצה לכבד כל אדם. אך אולי זאת לא מידה טובה, שהוא רודף כבוד. הר"מים בישיבה לא עסוקים כל יום בלשחק פינג פונג. בקושי יש להם זמן. יש להם גם משפחה. לחלקם, הפרנסה של הישיבה לא מספקת והם גם צריכים לעבוד. אז למה אתה מכריח אותו לבוא לחתונה, ולבזבז שעתיים-שלוש בשביל לומר ברכה חצי דקה? כי אתה רודף כבוד. עיין רמב"ם על המשניות בפירושו על "עטרה להתגדר", שם הוא מסביר שזה לרדוף כבוד. צריך לשקול היטב אם להזמין רבנים ולבזבז להם הרבה זמן יקר. במיוחד שהחתונות מתחילות באיחור מסיבה לא ברורה. כשאני התחתנתי, אמרתי שהחופה תתחיל בדקה הזאת והיא התחילה בדקה הזאת. מיניתי חבר שייקח מונית ויתייצב עשר דקות לפני החופה בבית של הג"ר יחזקאל אברמסקי שערך את החופה והקידושין. גם אמרתי לו: אחרי החופה, אתה צמוד אל הרב, לוקח מונית ומחזיר אותו. כשאתה מביא את רבנו הרב צבי יהודה, תתייצב רבע שעה לפני הזמן, וגם תחזיר אותו. הג"ר מן ההר רצה לבוא לבד. הוא יקה, לכן הגיע חמש דקות לפני הזמן. בדיוק בזמן, התחילו את החופה והקידושין, למה צריך לאחר ולבזבז זמן לאנשים? אמרתי לכל האורחים והחברים שהחופה תהיה בזמן. גם אשתי אמרה לכל החברות והמשפחות שהחופה תהיה בדיוק בזמן, וכן היה.

שמא תאמרו: אנשים בכל מקרה שמחים בצאתם ובבואם!? יכול להיות, אבל לתלמידי חכמים אין זמן.

אם אתה מזמין תלמיד חכם לחתונה, אתה צריך לדאוג להסעה שלו הלוך וחזור. הרבה פעמים הזמינו אותי לחתונה ואח"כ שכחו לגבי החזור. אתה צריך לדאוג להסעה לרב, לא לבזבז לו את הזמן. ככל שהחתונה יותר רחוקה מביתו של הרב, כך אתה צריך לשקול אם זה מוצדק לבטל לו תורה. אם אתה מחליט שכן, אז תסדר לו הסעה. תיקח אותו בדיוק בזמן ותצמיד אליו מישהו שייקח אותו אחרי החופה. הרבה פעמים אני מחפש אחרי החתונה מי לוקח אותי, וכל אחד מפנה אותי לשני. ככה אי אפשר לעבוד! אם אתה מזמין את רבך, תסדר לו תחבורה נורמאלית. אחד מזמין את רבו ואומר לרב אחר שייקח אותו. הוא הפך את הרב לנהג מונית. אמנם נהג מונית בא"י זה נפלא, כי כל ארבע אמות הוא זוכה לעולם הבא (כתובות קיא, א), אך, על כל פנים, לא להפוך רב לנהג מונית. צריך לשקול היטב את הדברים האלו. זה בטול תורה. צריך לחוס מאוד על זמנם של תלמידי חכמים.

פעם הג"ר שמעון שקופ היה חולה, ורבנים תרמו לימוד תורה לרפואתו. רב אחד תרם חצי שעה, רב אחר תרם רבע שעה והחפץ חיים תרם דקה. אמרו לו: כבוד הרב, זהו? הוא ענה: כן. אתם לא מבינים את הערך של לימוד תורה. אם הייתם מבינים, לא הייתם אומרים דבר כזה.

הגר"א עשה חשבון כמה מצוות מקיימים בדקה של לימוד תורה. כל שניה אומרים מילה, שישים מילים בכל דקה, ולימוד תורה שקול כתרי"ג מצוות – 60 X 613 = 36,760. 36,760 מצוות דאורייתא כל דקה. אפשר להוסיף, שלפי הרבי מסטמאר, כל התורה והמצוות שיהודי עושה בארץ ישראל, שווים לפחות פי שניים מבחוץ לארץ (גם כתב שם שעבירות בארץ הרבה יותר חמורות. ס' ויואל משה, מאמר ישוב א"י ס' קלב אות א). לכן, לפי החשבון של הרבי מסטמאר, יש 73,520 מצוות דאורייתא בדקה של לימוד תורה בארץ ישראל. אמר רבנו הרב צבי יהודה בשם החפץ חיים: קיום מצווה בארץ שווה פי עשרים מאשר בחוץ לארץ (שיחות הרב צבי יהודה – ויקרא עמ' 265, לנתיבות ישראל ח"א עמ' קס ועמ' רב, שיחות הרב צבי יהודה – תלמוד תורה עמ' 247). לכן, לפי החפץ חיים, יש 735,200 מצוות דאורייתא בתוך דקה של לימוד תורה בארץ ישראל!

מסופר בס' 'השקדן' (ח"ב עמ' 240): אחד מנכדיו, שאל פעם את הגרי"ש אלישיב, מדוע לא נוהג ככל בית ישראל להיות ניעור כל הלילה בליל שבועות, וקם כהרגלו בשעה 2 אחרי חצות. הגרי"ש אלישיב הסביר לו שעשה חשבון, שבשינוי שעות השינה המעטות שלו, לא ירוויח זמן של לימוד תורה, ועוד יחסרו לו 15 דקות! בשביל לימוד דקות יקרות אלו, הכריע כי עדיף שילך לישון בתחילת הלילה כהרגלו...

שמא תאמרו: אבל כתוב בגמרא כתובות (יז, א) שמבטלים תורה להכנסת כלה!? לא כתוב שם שתלמידי חכמים היו צריכים. מה שמובא שם אודות רבי יהודה בר עילאי, שהיה נוטל ענף של הדס ומרקד לפני הכלה, לא כתוב שהיה בא שעה הלוך שעה חזור ונשאר שם. הגמרא לא אמרה שאתה צריך לבזבז לו שעתיים. הגמרא לא אמרה שהוא צריך לדאוג לבד להסעה. אי אפשר להעמיס את כל זה על חשבון לשמח חתן וכלה. כל מצווה שבין אדם לחברו, צריך לשקול האם היא יכולה להיעשות ע"י אחרים או לא.

כלל גדול: לא לוחצים על תלמידי חכמים. הרב יודע את כל השיקולים. אם הוא אומר שהוא לא יכול לבוא – אז הוא לא יכול לבוא. לא צריך לנדנד וללחוץ. על כל אדם לא צריך ללחוץ, קל וחומר על תלמיד חכם. בחתונה שלי, נתתי הזמנה להג"ר רענן והוא לא בא. אני לא יודע למה הוא לא בא. לא שאלתי. אח"כ הוא שלח לי מכתב עם הקדשה "לחתן המפואר".

מותר להזמין את רבו לחתונתו, אבל לא חייבים להזמין את כל הרבנים של הישיבה. יש לשאול אותו אם הוא רוצה לבוא באופן כזה שיהיה נעים לו לומר לא. "אם הרב יבוא, אני אשמח מאוד. אבל אם הרב עסוק, זה בסדר גמור". כשאתה מבקש מאדם משהו, אתה צריך לבקש בצורה כזאת שנעים לו לומר לא. לא ללחוץ עליו. קל וחומר רבו.

יש דרכים יותר גדולות לכבד את רבו חוץ מכיבוד ברכה בחתונה. אין דין שתלמיד חייב ללכת בדרך של רבו. מותר לו ללכת בדרך אחרת, אבל אם באמת הוא אומר שזה הרב שגידל אותו, הוא צריך למצוא את הנתיבים להגדיל את כבודו. הרב יואל כַּהַן, ה"חוזר" של הרבי מליובאַוויטש, מעריץ את הרבי מליובאַוויטש ורוצה להגדיל כבודו. לכן הוא פועל להפיץ את תורתו של הרבי מליובאַוויטש, שאנשים יקראו וילמדו. זה להגדיל כבודו. הוא לא נישק את יד רבו. זה לא מגדיל את כבודו. אלא הוא מקדיש את חייו ללמד תורת רבו. רבנו הרב צבי יהודה הוא הרב שלי. לכן כתבתי את שיחות הרצי"ה. אחרת, אנשים ישכחו מה הוא אמר. זה לקח שעות, ימים, חודשים, ועלה המון כסף. חמישה כרכים של שיחות הרב צבי יהודה על התורה עלו חצי מליון שקל. את הכסף לקחתי מהספרים שלי שנמכרים. כך הפצתי את תורתו. גם את כל הקלטות שלו, אספתי במשך שנים. למדתי ממנו, אז רציתי לכבד אותו בכך שדבריו יתפשטו. לא נישקתי לו את היד. יום אחד, כשהוא אכל, נפל פרור לחם על המכנסיים שלו. הזזתי את ידי לנקות והוא נתן לי פליק. איך אני מעז?...

כתוב בפרקי אבות (ו, ט): מעשה ברבי יוסי בן קסמא, ששאלו אדם אחד: "רצונך שתדור במקומנו ואני אתן לך אלף אלפים דנרי זהב?". ענה לו רבי יוסי: "אפילו אתה נותן לי כל כסף שבעולם, איני דר אלא במקום תורה". כל המפרשים מקשים: אבל הם רוצים שיבוא ללמד תורה!

פעם שאלתי את רבנו הרב צבי יהודה וענה לי: יש חשבון אישי ויש חשבון ציבורי, וצריך שיקול והכרעה.  הכרעה תלויה באישיות האדם, ואין לדמות בכך אדם לאדם.  ישנו שיקול אישי, על אדם פלוני להתגדל בתורה, להתפתח ולהתקדם, ויש חשבון ציבורי – מה לעשות עבור הכלל.  חשבון זה מסובך מאוד, שהרי לאדם יש אחריות גם על עצמו וגם אחריות על הכלל, ויש בזה הכרעות ששונות.  אין כאן הכרעה מקומית לגבי מעשה מסויים.  פעמים רבות הכרעה היא אישיותית.  כלומר, רבי יוסי בן קסמא הוא רצה ללמוד. אין לו כוח ללמד תורה. להיות רב זה ביטול תורה. ר' אברום קרא לזה: ביטול תורה מכובד. מבלבלים במוח לרב עם כל מיני שאלות שאפשר לפתור לבד, מריבות בין איש לאשתו וכו'. שליש מהזמן הרב גננת, שליש מהזמן הוא עבודת סוציאלית ושליש הזמן הוא יועץ נישואין. רבי יוסי רצה ללמוד תורה. יש חשבון כלל וחשבון פרט.

ובס' 'כבוד חכמים' (רל-רלא), הרב צבי אלימלך קאליש, תלמידו של האדמו"ר ממונקאטש, תירץ באופן אחר: אנשי המקום רצו שיהיה רב ייצוגי, הנקרא רב מטעם, ולא רב שילמד תורה יומם ולילה. הם רצו להראות שיש להם רב מכובד. מכבדים אותו בברכה... מה, הוא פסל החירות?! לכן הוא לא בא, ובצדק דחה בשתי ידיים הצעה זאת.

מי שבאמת אוהב את רבו, מכבד את רבו ורוצה כבוד רבו, צריך לשבור את הראש איך לכבד אותו. לא בדברים חיצוניים, אלא בכבוד אמיתי.