הישיבה והישוב היהודי

מאז ומתמיד מסרו יהודים את נפשם לגור בירושלים.

הישיבה והישוב היהודילמרות שארץ ישראל הובטחה לעם ישראל כבר בימי האבות, אברהם אבינו, ואף צאצאיו אחריו, מסרו את נפשם ושילמו במיטב כספם כדי לממש את זכותם בארץ זו. אף בתקופת שיבת ציון, תמיכתם של משה מונטיפיורי, הברון רוטשילד ואחרים אפשרו את קניית החלקות בירושלים, צפת, חברון, וערים אחרות. עליהן נבנו השכונות היהודיות הראשונות, משם יצאו לייסד מושבות ולהפריח את שממות ארץ ישראל לאורכה ולרחבה.

כשהצלבנים פרצו את חומות ירושלים לפני 900 שנה, הובסו המגינים של "הרובע היהודי-סורי" (שכונת באב חוטא) בצפון מזרח העיר, ונרצחו כמעט כל תושבי העיר היהודים. לאחר שהצלבנים גורשו מן העיר, נוסד היישוב היהודי החדש על ידי הרמב"ן, באזור המכונה היום "הרובע היהודי". לאחר גירוש ספרד והכיבוש המוסלמי, עלו יהודים רבים לירושלים. אך יהודים לא הורשו לרכוש אדמות בעיר העתיקה עד אמצע שנת תר"י בערך.

החל מן שנת תק"ס בערך, הגיעו יהודים לירושלים מכל קצוות העולם - מתימן וצפון אפריקה, טורקיה ורוסיה, גרמניה ופולניה. ספרדים ואשכנזים, חסידים ומתנגדים, נמשכו לירושלים, בנו בה את ביתם, יסדו ישיבות ובתי כנסת, פתחו בתי מסחר ומפעלים קטנים. גם אז, העדיפו מגורים קרובים להר הבית על פני מקומות אחרים בתוך החומות. תוך מספר שנים, הוו היהודים כ-70% מכלל אוכלוסיית העיר העתיקה.

בשנת תרנא, מספר המחנך דוד ילין על טיול שבת באתרים יהודיים ברובע הנוצרי (כתבים, עמ' 15-16). בשנים אלו גרה קהילה ספרדית קטנה אך משגשגת ברחוב הנוצרים. ראש הקהילה, סניור מאיר גני מיוון, ייסד שם בית כנסת ליד בית המסחר ובית המגורים שלו. בתו, הגרה בחולון, הראתה לנו את צילום חתונתה באכסניית "הוספיס ס"ט ג'ון" - כעת בית יהודי הנקרא "נאות דוד".

גם מחוץ לחומות, באזורים הנקראים היום "מזרח ירושלים", פרחו שכונות יהודיות. מעל 100 משפחות ספרדיות ואשכנזיות בנו בתים בשכונות "נחלת שמעון" ו"שמעון הצדיק" ליד קברו של שמעון הצדיק (התנא שמעון הצדיק היה "משיירי הכנסת הגדולה") באזור הנקרא היום "שיח ג'ראח". שכונות אלו נמצאים מטרים ספורים מן ה"אוריינט האוס", מרכז הפעילות הפלשטינאית בירושלים היום. ליד שער שכם גרו עשרות משפחות ב"בתי ניסן בק" ובשכונת היהודים הגורג'ים. מדרום - באזור הסילוואן ועיר דוד, גרו כ-100 משפחות תימניות ומשפחות יהודיות יוצאי גרוזיה, מרוקו ואלפו.

בשנת תרפ"א, כאשר בתל אביב גרו כ-2,500 יהודים, גרו כ-60,000 יהודים ברחבי ירושלים, ליד כ-12,000 מוסלמים וכ-4,000 נוצרים.

כתגובה להצהרת בלפור ולפריחה של היישוב היהודי בארץ, יצא המופתי החדש, חאג' אמין אל-חוסייני, במסע הסתה שהביא לפרעות תר"פ, תרפ"א, ותרפ"ט. בפרעות אלו נהרגו מאות יהודים, נפצעו רבים מאד, ותושבי "מזרח ירושלים" - ביניהם כ-1000 משפחות ברובע "רחוב חברון" מול הר הבית, בעלי החנויות ברחוב השלשלת ובשוק החדש ברובע הנוצרי, תושבי שכונת באב חוטא ואחרים - נשדדו וגורשו מבתיהם. ה"מרד הערבי" - הפרעות בשנים תרצ"ו עד ל-תרצ"ט, היה תוצאה של שיתוף פעולה בין חוסייני ובין אדולף-היטלר. בסופו של דבר גרשו הבריטים את חוסייני והוא ברח לברלין. היישוב היהודי באזורים הנקראים היום "מזרח ירושלים" למעש הוגלה ממקומו. במקום נותרו בתים, בתי כנסת, ורכוש יהודי רב שהופקר לשוד ולביזה.

הישיבה והישובבתקופה לפני הכרזת המדינה ב-תש"ח, נשאר צל מצומק של היישוב היהודי - פחות מ-2000 יהודים, כלואים במצור ברובע היהודי. באייר תש"ח, לאחר שבועיים של לוחמה בגבורה ובחירוף נפש, נכנע הרובע היהודי. שוב גלו יהודים מירושלים שבין החומות. למרות החלטת האו"ם על בנאום ירושלים, סיפחה ירדן את העיר העתיקה, הרסה מעל ל- 80 בתי כנסת ובתי מדרש בתוכה, חיללה את הקברים בהר הזיתים, ואסרה על יהודים כניסה למקומות הקדושים.

איחוד ירושלים בתשכ"ז והחזרת העיר העתיקה הציבו אתגרים קשים בפני ראשי מדינת ישראל "מה נעשה בהר הבית? איך נתייחס לאוכלוסייה הערבית הכוללת בתוכה מחבלים, רוצחים, ושודדי רכוש המסתתרים בתוך העיר העתיקה ובמזרח ירושלים?" יש להניח שמדינות נאורות אחרות היו תובעות את פושעי המלחמה לדין, אולם ממשלת ישראל נקטה בשיטת "המוזאיקות". הרובע היהודי ההרוס שוקם כזכר סמלי של העבר. מחוץ לגבולות הרובע היהודי, נשארו הבתים - שהיו בעבר בתי כנסת, ישיבות, בתי מסחר ובתי מגורים יהודיים - על תושביהם הלא יהודים, ללא הפרעה, למרות שחלק היו טרוריסטים, שודדים, ודיירים בבתים באופן בלתי חוקי. את "פרותיה" של שיטה זו קצרנו באינתיפאדה.

הימצאותם של עשרות משפחות יהודיות ותלמידי ישיבה, ומסירות נפשם ועוז רוחם, מנעו התפתחותם של קניי מחבלים וסוחרי סמים למיניהם כדוגמת עזה, שכם ורמאללה.

ההיסטוריה של פרעות תרפ"ט ותרצ"ו לא חזרה על עצמה היו ניסיונות להתנכל להתיישבות החדשה במזרח העיר, ארבעה בחורי ישיבה נרצחו, אולם הנחישות ושיתוף הפעולה עם השלטונות הוכיחו את השיטה הישנה של הציונות: ההתיישבות היהודית קובעת את הגבולות המדינה!

פיתוח מוסדות לימוד תורה וההתיישבות יהודית הצעירה והרעננה עושה את שלו. תפילת ליל שבת ואמירת פרקי תהילים בכותל, תפילה קבועה גם ב"כותל הקטן", הכנסת אורחים והסברת פנים לתיירים הרבים, ילדים משחקים בכל פינות ורחובות העיר, קול לימוד תורה של צעירים ומבוגרים, הפכו להיות חלק מהווי של האזור. בקרוב, בע"ה, תוכלו לסייר "וירטואלית" בבתים יהודים ובאתרים ההיסטוריים אשר בלב ליבו של העם - בלב ירושלים.