בסוגיית הקודש והחירות

שאלה:
שלום לכבוד הרב, נבוך אני בסוגיית הקודש והחירות שבאורה"ק ח"ב ועוד מקומות, כמה שאלות לי, אבל אתחיל במייל זה עם ה"שאלה העיקרית" שיש לי בסוגיה זו - כשאנו אומרים שהתורה היא שייכת אל הקודש ואילו ישראל הם הם עלמא דחירו, אני לא מבין מהי נקודת החילוק בינהם?, הלא אנחנו אומרים שהאידאלים בגלל שהם כבר גילוי ולא העצם, על כן הם אידאלים מוגבלים וכו', לפי"ז אינני מבין היאך על התורה שאף היא יוצאת-מתגלית מן הקודש אומרים שהיא לא שייכת לאידאלים כ"א לאדיאליות של הקודש, הלא גם היא גילוי של הקודש!?, וכנראה צ"ל שישנו חילוק בין הגילוי של האידאלים-הישראליים (מציאות אידיאלים מוגבלים הם הם נשמת ישראל) מן האידאה, לבין הגילוי של התורה מן האידאה, ואני מבקש מכבוד הרב שיבאר לי זאת, ואולי אפש"ל ע"פ מרן הרב חרל"פ - שהגילוי דאידאלים הוא גילוי של "שינוי" ואילו הגילוי של התורה הוא גילוי שאינו משנה מכפי שהיה באידאה העצמית, אם נלך עם הסברה זו - לכאו' יש לדייק אותה, שכוונתה שאין שינוי "איכותי"-מהותי, אך שינוי "כמותי" ישנו (ראיתי בעבר - שבחב"ד משתמשים במושגי "כמות ואיכות" בכדי להבחין סוגי גלויים שונים), מ"מ עדיין אני צריך לדעת מה הן "הלשונות המדוייקים" המבטאים את שני סוגי גילוי אלו - אוליי הגילוי דאידאלים נקרא "הסתעפות" ואילו הגילוי דתורה מן האידאה נקרא "גילוי" סתם, דהיינו שהלשון "גילוי" היא משמעותה המשכה, והיא כוללת המשכות שונות, וכשרוצים לבטא את ההמשכה דאידאליים, שזו המשכה של שינוי, אזיי מכנים זאת הסתעפות (וכמובן שיש המשכות שהם בעלות שינוי גדול יותר, וכנראה הם מכונות "התגלמות", אומנם כרגע אני ממוקד בסוגיית הקודש והחירות), אולם כשרוצים לבטא את גילוי ללא שינוי נוקטים גילוי סתם, מה ש\דעת הרב על זה??, בתודה מראש לכבוד הרב, יורנו מדרכיו נלכה באורחותיו. אוהב אני את הרב!

נשלחה

תשובה:
על ידי: הגר"ש אבינר שליט"א נכתב ע"י מרדכי ציון

אי אפשר ללמוד דברים מורכבים במייל. נא לשאול רב בעל פה

להדפסת השו"תPrint